יש שאלה שאני שומעת הרבה — בדוכן, בוואטסאפ, בטיפולים. "ליאל, אבל את לא בעלת הסמכה רשמית, נכון? אז על איזה ידע את בעצם נשענת?"
זו שאלה לגיטימית. אני עונה עליה תמיד באותו אופן.
יש לי ההסמכה הכי חזקה שיכולה להיות: הקשר שלי ליהדות.
ואת מי שזה לא מספיק עבורה — אני מבינה. באמת. כל אישה צריכה לבחור את מי לסמוך עליה.
אבל למי שכן רוצה לשמוע — הנה הסיפור.
פעם, ביציאת מצרים
בספר שמות, פרק כ"ח, יש תיאור של בגד אחד שמיוחד בכל התנ"ך.
הוא נקרא חושן המשפט. הכהן הגדול לבש אותו על ליבו, מעל האפוד, רק ביום אחד בשנה — יום הכיפורים, וכשהיה צריך לשאול בה' שאלה גורלית עבור עם ישראל.
החושן הזה היה משובץ ב-12 אבני חן. אבן אחת לכל שבט.
לא בחרו אבנים אקראיות. כל אבן נבחרה במדויק — לפי הצבע שלה, לפי הקשיחות שלה, לפי האנרגיה שהיא מקרינה.
זה התיאור הראשון של "קריסטל-תרפיה" בהיסטוריה.
12 האבנים — ומה כל אחת אומרת
הנה הרשימה כפי שהיא מופיעה בתורה, עם השבט שלה והמשמעות שאני קראתי לה:
טור ראשון
- אודם (ראובן) — אבן בצבע אדום עמוק. דם, חיים, התחלה. מקור עוצמה.
- פטדה (שמעון) — אבן צהובה-ירוקה. גידול, פריחה, צמיחה.
- ברקת (לוי) — אבן שעוברת ברק של אור. בהירות, תפילה, חיבור.
טור שני
- נופך (יהודה) — אבן ירוקה-טורקיז. רוגע, מנהיגות שקטה.
- ספיר (יששכר) — אבן כחולה. חוכמה, לימוד, פיקחות.
- יהלום (זבולון) — אבן שקופה. בהירות מוחלטת, פתיחת הלב לכל הצדדים.
טור שלישי
- לשם (דן) — אבן ספיר-זרחני. משפט, איזון.
- שבו (נפתלי) — אבן בצבע סגול-חום. יציבות, יסוד.
- אחלמה (גד) — אבן סגולה (האמתיסט המודרני!). חלום, אינטואיציה, חיבור גבוה.
טור רביעי
- תרשיש (אשר) — אבן בצבע ים. שפע, ברכה, אהבה הביתה.
- שוהם (יוסף) — אבן בצבע אגוז כהה. חיבור לאדמה.
- ישפה (בנימין) — אבן עם פסים. חיבור לעבר, לשורש, למשפחה.
למה זה חשוב היום?
המסחר העולמי בקריסטלים שווה מיליארדי דולרים. רובו לקוח מהודו, מסין, מאמריקה הלטינית. השפה היא בודהיסטית, הינדואיסטית, אמריקאית-אינדיאנית.
זה לא רע. זה פשוט לא שלנו.
יש לנו, בעם היהודי, מסורת בת אלפי שנים של עבודה עם אבני חן. של הבנה שלאבנים יש "אופי". שלכל אישה, לכל שבט, לכל ייעוד — יש את האבן שלה.
זו לא תיאוריה שלי. זה כתוב.
מה זה אומר עליי כמטפלת?
אני לא מתיימרת להיות פוסקת הלכה. אני לא רב. אני אישה שגרה בעפולה, שגדלה על תהילים בבית של אבא ואמא ז"ל, ושיש לה חיבור עמוק לסיפורים של אבותינו.
כשאני עובדת עם אישה, אני לא מסתכלת רק על הצבעים האסתטיים. אני מסתכלת על השבט הפנימי שלה.
- האם היא כמו שבט ראובן — בכורה, מובילה, אחראית? אתן לה אודם.
- האם היא כמו שבט יששכר — לומדת, מתבוננת, מבקשת חוכמה? ספיר.
- האם היא בתקופה של חלום, של חיפוש משמעות פנימית? אחלמה (אמתיסט).
זה לא נוסחה. זה הקשבה.
מה לעשות עם המידע הזה?
אם הסיפור הזה דיבר אליך — הנה כמה דברים שאת יכולה לעשות:
1. תקראי את פרק כ"ח בשמות
זה לא ארוך. עשר דקות. אבל את תצאי משם עם תחושה אחרת לחלוטין על "קריסטלים". זה כבר לא New Age — זה ירושה.
2. תחפשי איזה שבט מדבר אלייך
לא חייב להיות השבט שאת ממנו (אם בכלל יודעת). תחפשי את הסיפור של אחד השבטים — מה עשה, איך התנהג, מה הברכות שלו. תראי איזה שבט מרגיש כמו "אני".
3. תנסי את האבן שלו
לא תמיד אפשר למצוא את האבן ההיסטורית המדויקת (חלק מהשמות נשכחו). אבל אפשר לקרב — ספיר=כחול עמוק, אחלמה=אמתיסט סגול, וכן הלאה.
אצלי במלאי יש את ההתאמות המודרניות. אם תכתבי לי "ליאל, אני שבט X", אעזור לך למצוא את האבן.
האם זה רוחני בלבד?
אני יודעת שיש כאלה שיגידו: "זה היה רק קישוט. אבנים יקרות לכבוד."
אולי. אולי לא.
הדבר היחיד שאני יודעת בוודאות הוא שעם ישראל לא בוחר באקראי. אם 12 אבנים ספציפיות נבחרו, לשמירה על הכהן הגדול, ביום הקדוש בשנה — מישהו, אי שם, ידע משהו.
אני לא מתיימרת לדעת את כל מה שהם ידעו. אני מתיימרת להמשיך לשאול.
זה התפקיד שלי. לא לחדש — להזכיר.
זה אחד הנושאים שאני הכי אוהבת לדבר עליהם.
במיוחד עם נשים שיש להן רקע מסורתי וחיפוש רוחני בו זמנית.
באהבה ובברכה,
ליאל ✦
המאמר משקף את הפרשנות האישית של ליאל למקורות יהודיים. אינו תחליף לפסיקה הלכתית ואינו מתיימר להיות מקור הלכתי.
קריסטלים שמופיעים בחושן — בחנות
- אמטיסט (אחלמה) — מזרקת בריאות, שרשראות, טבעות וגולמיים
- לאפיס לזולי (ספיר) — שרשרת וצמיד כחולים
- סיטרין (פטדה) — מזרקת שפע, שרשרת, טבעת וגולמי
- מזוזות קריסטל בעבודת יד — חיבור עתיק לפתח הבית